שלום,
זמן רב התלבטתי והתחבטתי בשאלה מדוע יש הנוהגים להשתמש בחסה כ'מרור' לקערת פסח של שולחן ה'סדר'. הרי חסה היא מתוקה ובכלל לא מרירה..
אל התשובה הגעתי, לאחר שגידלתי חסה לצרכי זרעים. נתתי לה לגדול ולפרוח והייתי תולש ממנה עלים לצרכי המטבח, עד שהעלים החלו להיות מרירים יותר ויותר..
צמח החסה גדל לגובה של כ 1 מטר ומוציא תפרחת צהובה ומקסימה ובהמשך גם המון זרעים הממהרים, בהבשילם, לעוף ברוח, כמו זרעי סביון - 'סבא'.
! ואז הבנתי ! את ה"גילויים" שלי, ידעו חז"ל כבר לפני אלפיים שנה
* הרידב"ז בפירושו לירושלמי ברכות (ו, א) כתב שיש להשהות את החסה זמן רב באדמה כדי שתהיה מרה.
חסות הגדלות בשמש, מתוקות כל עוד יש חורף - ימים קצרים ומעט אור. לקראת פסח והאביב, אם הן נמצאות בחוץ, בשמש.., הן הופכות למרירות.. מרות ! זוהי המגננה שלהן, בפני 'אוכלי ירקות' להבטחת המשך התפתחות הפרחים והזרעים לטובת הדור הבא. אף אחד לא יוכל לאכול חסות מרות כאלה, המכילות גם מיץ חלבי לבן ומר מאוד. על כן הן מתאימות לשמש כ'מרור' בקערת הסדר.
חג שמח
ראובן אורן
חסה פורחת בגינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה